א. בקשת רשות ערעור, שבצידה בקשה לעיכוב ביצוע, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא אברהם) ברמ"ש 17455-02-13 מיום 13.2.13, שבגדרו נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקרית שמונה (השופט קימלמן) בתמ"ש 56153-11-12 מיום 21.1.13 להעברת מקום דיון. עניינם של ההליכים החלטה להעברת מקום דיון בתיק משפחה, שעליה משיגים המבקשים.
רקע והליכים
ב. המבקשים הם הורי בעלה של המשיבה. בין המשיבה לבעלה מתנהלים הליכי פירוד בבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן, ובגדרם תביעה לפירוק שיתוף. בתביעה קוים דיון קדם משפט ואף מונה מומחה. ביום 29.11.12 הוגשה על ידי המבקשים תביעה נגד המשיבה לבית משפט לענייני משפחה בקרית שמונה, שבמסגרתה מבקשים הם החזר הלוואה, אשר ניתנה למשיבה ולבעלה לצורך רכישת דירה, ואשר הופקדה בחשבונה של המשיבה. המשיבה טענה כי היא כלל אינה חתומה על הסכם ההלוואה (להלן התביעה המאוחרת).
ג. המשיבה עתרה להעברת הדיון בתביעה המאוחרת לבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן. בית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה הורה על העברת הדיון בתביעה. נקבע, כי ניהול התביעות בנפרד עלול להוביל לקביעות סותרות של שתי ערכאות שיפוטיות לעניין אותה מסכת עובדתית, וכי יהיה יעיל וצודק להעביר תביעה זו לבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן ולדון בתיקים במאוחד. זאת בהתבסס על סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, הקובע כי "בכל עניין של דיני ראיות וסדר דין, שאין עליו הוראה אחרת, לפי חוק זה, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק...". כן צוין, כי ניתן להקיש לענייננו מתקנה 258ג(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי- התשמ"ד- 1984, הקובעת כי בענייני בני זוג או הורים וילדיהם, אם ראה בית המשפט לענייני משפחה כי בית משפט אחר "דן בתובענה קודמת בעניינם, בין שנסתיים בה הדיון ובין שהיא עדיין תלויה ועומדת, יעביר את התובענה לאותו בית משפט אשר ימשיך לדון בה מהשלב שאליו הגיע בית המשפט שהעבירה".
ד. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים על ההחלטה, אישר את גישתו של בית המשפט לענייני משפחה, נדרש לסעיף 8(א) לחוק וקבע כי העברת התובענה מתחייבת כדי שייעשה צדק וכדי שההתדיינות תתנהל ביעילות.
ה. מכאן הבקשה שבפני. לטענת המבקשים, לא ניתן לעשות שימוש בהוראת סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה באופן המאפשר להקנות סמכות מקומית לבית המשפט לענייני משפחה, שכן מצויה הוראה אחרת בדין, היא תקנה 258ג לתקנות סדר הדין האזרחי, הגוברת על סעיף זה. כן נטען, כי שאלת הסמכות המקומית מהוה דין מהותי ולא פרוצדורלי, שאין לסטות ממנו מטעמי צדק.
ו. נתבקשה תגובת המשיבה לבקשה, בין היתר ביחס לשאלה אם אין מקום לפניה לנשיא בית המשפט העליון לפי סעיף 6(ב) לחוק בית המשפט לענייני משפחה. ניתן עיכוב ביצוע ארעי עד להחלטה נוספת. בתשובתה טענה המשיבה. כי בענייננו אין חלים סעיפים 6(א) ו-6(ב) לחוק, העוסקים במצב שבו טרם התקיים דיון באחד מבתי המשפט, שכן בענייננו מדובר בנושא של אותה משפחה שכבר נדון וסיטואציה זו נכללת בגדרי סעיף 6(ד) לחוק. עם זאת צוין, כי ככל שבית המשפט יסבור אחרת תפנה המשיבה בבקשה לנשיא בית המשפט העליון לאיחוד תיקים. עוד נאמר, כי המבקשים, המשיבה והבעל הם בני משפחה כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, כאמור בסעיף 6(ד) לחוק. לגופו של דבר נטען, כי ניהול נפרד של תיקים אלה בשני בתי משפט שונים יהא בו חוסר יעילות ובזבוז משאבים.
הכרעה
ז. אמנם עסקינן בשאלת סמכות, ואשר על כן ראיתי להיעתר לבקשה, לראותה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פיה, ולדון בה כבערעור. ואולם סבורני - הגם שלעיצומם של דברים נטה לבי לתוצאה שאליה הגיעו שני בתי המשפט הקודמים - כי דרך המלך לאיחודם של התיקים, היא באמצעות פניה לנשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא בבקשה לאיחוד תיקים כמצוות סעיף 6(ב) לחוק, הוראה שביסודה גם שיקולי מדיניות. פשיטא שההכרעה מסורה לנשיא או למשנה לנשיא ואין בדבריי כדי להתערב בה.
ח. אפתח בדברים אחדים, בהתחשב בעמימות המסוימת שאפשר שישנה בחוק ובתקנות. בית המשפט לענייני משפחה, על פי תכלית החוק המכונן כפי שנתקבל בתשנ"ה-1995, הוקם כדי לאחד תביעות בענייני משפחה ביד שיפוטית אחת - "משפחה אחת, ערכאה שיפוטית אחת", וכדברי המחברים השופט ש' שוחט וד' שאוה סדרי הדין בבית המשפט לענייני משפחה (2009) 246 (להלן שוחט ושאוה), המטרה היא "מניעת פיצול הדיון בענייניה של משפחה אחת והבאת מכלול הסכסוכים המשפטיים של אותה משפחה לפני שופט אחד בערכאת שיפוט אחת".
ט. מקצת מושכלות ראשונים: בדין וחשבון הועדה לבחינת יישום דיני המשפחה (תשמ"ז) בראשות השופט אלישע שינבוים ע"ה, שהיוה הבסיס לחוק בית המשפט לענייני משפחה (אף כי הועדה המליצה על הקמת מחלקה לנושא זה בבית המשפט המחוזי), צוין ביחס לסדרי הדין המוצעים בפורום השיפוטי לענייני משפחה, כי "השיטה הנוהגת היום (במצב ה"ישן" - א"ר) בבתי המשפט גורמת להקצנת עמדות הצדדים, להחרפת הסכסוך ולהעמקת הקרע, ואינה תורמת כראוי לבית המשפט כאשר הוא מבקש להיחלץ לעזרת בני הזוג ולרדת לשורש המשבר. על כן אנו ממליצים להנהיג סדרי דיון מיוחדים במשפטים בענייני משפחה" (עמ' 28 לדו"ח הועדה). נאמר שם גם (עמ' 23) כי "תביעות שונות הנוגעות למשפחה אחת, צריכות להיות מתועלות לרצף אחד של התדיינות, ורצוי שיידונו בפני שופט אחד ולא יפוזרו בין שופטים שונים..."; ואכן, זו רוח החוק. החוק יצר האחדת הטיפול בנושאי משפחה בפני מותב שיפוטי אחד, ולא כימים מקדם, הזכורים לי היטב מימי כהונתי בבית המשפט המחוזי, בהם אותה משפחה יכלה להתדיין בבית המשפט המחוזי בפני מותב אחד באשר למזונות, אחר - באשר להסדרי ראיה, וזאת בנוסף להליכי מקרקעין מסוימים לפני בית משפט השלום ועוד; ראו דברי בבע"מ 3148/07 פלוני נ' פלוני (2007) פסקה ו(3). לסקירה רחבה ומעניינת של דו"ח ועדת שיינבוים ופעלו ראו הרצאת השופט משה דרורי, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, "מחצית היובל לדו"ח ועדת שינבוים וח"י שנים לבית המשפט לענייני משפחה", בערב עיון לזכר השופט שינבוים, בית הספר למשפטים במכללה האקדמית נתניה, ט' שבט תשע"ג (20.1.13). ואכן, הקמת בתי המשפט למשפחה היתה לדעתי הצלחה רבה, גם אם אין דבר מושלם.
י. אוסיף: גם לשכל הישר מקום נכבד בכגון דא, והוא עמד ביסוד ההכרעה החקיקתית. לא זו בלבד שהעומס על בתי המשפט אינו מותיר ככלל מקום למותרות של דיונים נפרדים בנושאים קשורים באותו בית משפט או בבתי משפט שונים כאילו אין מלכות נוגעת בחברתה; גישה כזאת גם אינה משרתת את הצדק, ובסופו של יום, צדק כלפי כולי עלמא. על כן, ביסודו של דבר סבורני כי על הפרשנות בשאלות סמכות להידרש ל"רוח המחוקק" בהקמת בית המשפט לענייני משפחה ובמגמת ההאחדה, שיש בה לא רק יעילות אלא גם צדק, כדי שבפני בית המשפט הדן תהא תמונה כוללת.
י"א. הוראת היסוד בנידון דידן היא סעיף 6 לחוק בית המשפט לענייני משפחה. נביאה כלשונה:
"(א)הוגשו תובענות בעניני משפחה לכמה בתי משפט באותו אזור שיפוט, יידונו התובענות יחדיו בבית המשפט לעניני משפחה שיקבע נשיא בית משפט השלום או סגן הנשיא לעניני משפחה, לפי סעיף 49(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.
(ב) הוגשו תובענות כאמור לבתי משפט באזורי שיפוט שונים, רשאי נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא להורות על העברת הדיון לבית המשפט לעניני משפחה שיקבע, שידון בהם יחדיו.
(ג) נשיא בית משפט השלום או סגן הנשיא לעניני משפחה רשאי להורות, שסוג תובענות בעניני משפחה יידונו בבית משפט לעניני משפחה, שיקבע.
(ד) תובענה חדשה בעניני משפחה תוגש על ידי בעלי הדין לאותו בית משפט לעניני משפחה שדן בתובענה קודמת בענינם, אלא אם כן הורה נשיא בית משפט השלום או סגן הנשיא לעניני משפחה, אחרת.
(ה) הוגשה תובענה לבית משפט לעניני משפחה והוגשה תובענה אחרת לבית משפט אחר, לגבי ענין שנדון בתובענה בבית המשפט לעניני משפחה, רשאי בית המשפט לעניני משפחה להורות על צירוף התובענות ולדון בהן יחדיו, יהא נושא התובענה האחרת או שוויה אשר יהא, אם לדעתו הצדק והתועלת בצירוף התובענות עולים על הפגיעה בענינו של אדם אחר שהוא צד לתובענה; החל הדיון בתובענה בבית המשפט האחר, לא תצורף התובענה כאמור אלא בהסכמת השופט שהחל לדון בה..."
י"ב. סעיף 6(ד) כאמור קובע, כי "תובענה חדשה בענייני משפחה תוגש על-ידי בעלי הדין לאותו בית משפט לענייני משפחה שדן בתובענה קודמת בעניינם, אלא אם כן הורה נשיא בית משפט השלום או סגן הנשיא לענייני משפחה, אחרת". ענייני משפחה מוגדרים בסעיף 1(2) לחוק כ"תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה...". "בן משפחתו" כולל בין היתר (סעיף 1 פסקה (2)(ג)) "הוריו, הורי בן זוגו או בני זוגם". ; ראו בהקשר זה דברי הנשיא ברק ברע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד (4),344, 397, (2000), כי "די בכך שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה וחשובה להיוצרותה של עילת התביעה כדי שנראה את עילתה של התובענה כסכסוך בתוך המשפחה". משלימה זאת תקנה 258 ג(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, בחלק ג'1 לתקנות שכותרתו תובענות בענייני משפחה, שלפיה "תובענה חדשה נוספת בענייני משפחה תוגש כאמור בסעיף 6(ד) לחוק; ראה בית המשפט כי בית משפט אחר דן בתובענה הקודמת בעניינם... יעביר את התובענה לאותו בית משפט".